מסעות הצלב

                                            מסע הצלב הראשון (1096-1097 לספירה)                                                                 

בזמן שהמון העם צעד התארגנה באירופה קבוצת אבירים.
הם חרטו על מגניהם ותפרו על בגדיהם צלב ולכן הם נקראים צלבנים.
אל הצלבנים הצטרפו אנשי הכנסייה,שליח האפיפיורים ואנשים פשוטים.

המסע אורגן כהלכה: נקבעו מנהיגים ומסלולים, הביאו ציוד והספקה.

המסע התפצל לכמה ראשים:חלקם הפליגו באוניות דרך הים וחלקם צעד ביבשה.

 כשהגיעו לקונסטנטיונופוליס קיסר ביזנטיון העביר אותם בספינות לארצות הסלג'וקים.

המלחמה הראשונה נערכה בלב אסיה הקטנה,הצלבנים ניצחו וכבשו אזורים רבים

באסיה הקטנה ובסוריה.

הקמת הנסיכויות
 

לאחר הניצחונות היו כאלה שפרשו מן המסע.

הם העדיפו לשלוט על אדמות פוריות ולא לבוא לירושלים.

 הם הכתירו את עצמם בתור נסיכים או רוזנים וחילקו את האשמות לאבירים כך קמו נסיכויות ורוזנויות פיאודליות.

כיבוש ירושלים (1099)

מלחץ הכנסייה ופשוטי העם החליטו האבירים להמשיך את מסע הצלב.

גם בפעם נו הצליחו האבירים לנצח כי המוסלמים לא היו מאוחדים לאחר שלוש

 שנים עמדו הצלבנים מול יעדם, ירושלים. מרוב התרגשות הסתערו הצלבנים על

 ירושלים על העיר אך החומות והאנשים בלמו אותם. העופות, המים והרעב הציקו

 לצלבנים ובלות ברירה הם החליטו ליצור על העיר ובינתיים בנו הצלבנים כלים לנצח את החומות.

 הצלבנים חיכו שהמגנים ישברו ולבסוף הבקיעו את החומות. שלושה ימים הוציאו את כל האנשים להורג,

עד ראיה סיפר שהיה צריך לגל מעל חלקי הגוף.

הקמת ממלכת ירושלים

לאחר שדגל הצלבנים התנוסס על קבר הקדוש פנו האיכרים לכבוש את יתר הארץ,

אך המוסלמים לא היו מאוחדים וכל עיר הגנה על עצמה.

 לאט לאט הוקמה ממלכת הצלבנים! בעת הקמת המדינה התעוררה

 מחלוקת בין האבירים: האבירים דרשו בראש ובראשונה מנהיג דתי לכנסייה.

 לבסוף האבירים העלו את גוטפריג מביון הצרפתי למנהיג,

 אך מתוך התחשבות בכנסייה היה תוארו מגן הקבר הקדוש בלגווין, אחיו של גוטפריג,

 ויורשו, לא הסתפק בתואר והכתיר את עצמו למלך

 וירושלים כמו כל מלכי אירופה הצהיר שממלכתו היא החסך האל.

ממלכת ירושלים הצלבנית

בקיעים בממלכה: מלך ירושלים הנהיג משטר פיאודלי כמו באירופה,
 המלך הפקיד בידי עוזריו אדמה ובתמורה קיבל התחיבות פיאודלית.
כך הפכו האבירים לואסאלים שלו. אך במשך השנים התעצם כוח האבירים,
 הם הפכו את השבועה הפיאודלית והכריזו על עצמאות נחלתם.
 בצד ואסלים אלה ישבו גם בממלכה סוחרים רבים,

שהוגרו באיטליה. הם סיפקו לצלבנים מזון, נשק וכו'...
הם הובילו בספינותיה צלבנים או צליינים שהלכו למקומות הקדושים.
 בגלל השירותים הרבים שנתנו הם תבעו מהמלכים הרבה זכויות.
|המלכים הורידו להם את המסים ונתנו לשלטונם ערי חוף

 הצלבנים והאוכלוסייה המקומית

מספר הלוחמים שכבשו את הארץ היה גדול ממספר הצלבנים שעברו לגור פה.

הצלבנים אפילו לא הגיעו לרבע מהמקומיים.

כשקמה הממלכה ב-1099 היו בארץ 350,000 תושבים
 אך רובם היו מוסלמים ונוצרים ואורתודוכסים, ארמנים, יהודים ושמרנים.

המלכים ניסו להגדיל את מספר האירופים בממלכה אך הם לא הצליחו,

הפראנקים (הם כונו הצלבנים) היו מיעוט,
 הם לא יצרו קשרי חברה עם המקומיים.

הפראנקים המשיכו לדבר לטינית וללבוש לבוש אירופאי ולקיים מנהגים,
 המלך הפלה אותם לטובה ע"י כך שפתר אותם ממס גולגולת
 ושמסר להם את הפיקוד על הצבא ועל האיכרים שעבדו בשבילם את השדות.

צבא הממלכה

הצבא של הממלכה היה מורכב מחיל פרשים וחיל רגלים כמו כל הצבאות הפיאודלים.

בימי שלום הצבא פוזר באחוזות ושקראו להם למלחמה הם התייצבו לפני המלך.

במאה ה-12 עמדו לזכות ירושלים רק 1200 פרשים ו-100000 חיילים רגלים

 אך בכל זאת הם נחלו הצלחות רבות. השאלה שעלתה ביניהם הייתה

למה לכבוש את העם עם אין חיילים ליישב את העם?

             מבצרי הצלבנים
 

בגלל המחסור באנשים הקימו הצלבנים בערים ובכפרים מצודות ומבצרים.

במבצרים ישבו פקידים שהיו אחראים לסדר במקום.

האנשים באו לאחוזות בשביל: לסחור, לשם משפט,מחסנים וקלטים.

בעלי האחוזות ניהלו את האחוזה משפלת החוף הצרה שהייתה שייכת להם,

החיים בערי נמל נראו להם בטוחות יותר. בעירם הם נהנו מן השפע

 שהוזרם לממלכה וגם הרגישו שהם קרובים לאחיהם בארצות אירופה 

 ובכלל זה לא כל האזורים היו מיושבים ע"י הפראנקים. 

 חולשת המוסלמים

המוסלמים תקפו את הפרנקים. הם החלישו את צבא הממלכה אך לא נתנו יתרון למוסלמים.

 לאחר כל ההתקפה הפרנקים שיפצו את הפגיעות של המוסלמים וחזרו למצב יציב.

 המוסלמים הבינו שהם צריכים להוציא את הפרנקים מהמבצרים אבל לא היה להם כוח לזה.

הם בעצמם היו מסוכסכים ביניהם. השליטים של סוריה ומצרים רבו אחד עם השני
 ובגלל זה המוסלמים לא ריכזו מספיק כוח למלחמה נגד הפרנקים.

ההגנה של צלאח א-דין

צלאח א-דין עלה לשלטון בשנת 1169 לספירה,

הוא כבש את האמירויות המוסלמיות בירדן ובסוריה.

המוסלמים, פעם ראשונה מאז תחילת מסע הצלב, התאחדו.

 בשנת 1187 צלאח א-דין כבש את טבריה, הצלבנים החליטו על גיוס כללי.

ביום חמסין נפגשו המוסלמים והצלבנים למלחמה בקרני-חיטין.

האבירים עם השריון הכבד לא עמדו במהירותם של המוסלמים,

 שהיו קלי תנועה.

בסופו של דבר, הצלבנים הפסידו במלחמה.

הרבה  אנשים נהרגו בקרב וחלקם נשבו, ביניהם המלך.

 רק 1000 צלבנים ברחו וצלאח א-דין המשיך לכבוש.

קץ ממלכת ירושלים

הידיעה על כבישת ירושלים הכתה בתדהמה את כל תושבי אירופה.

המלכים באירופה הכריזו על מסעי הצלב. אבל הם איחרו את המועד.

המוסלמים כבר התחזקו מדי והצלבנים בקושי הצליחו למצחו ולכבוש חלקים קטנים בארץ.

המוסלמים הסכימו לנוצרים לבקר בירושלים רק בזכות הסכמים מיוחדים.

כאשר התחלפה שושלת המלוכה במצרים הכריזו הממלוכים על המשך הג'יהאד-מלחמת קודש.
הם שלחו כוחות גדולים לכבוש ולסלק את המקומות הנוצרים בארץ.

לאט לאט כבשו הצלבנים את רצועת החוף הקטנה מידי הנוצרים
 ובשנת 1291 לספירה נכבשה עכו שהייתה הבירה.
עוד ב 1291 לספירה כבשו הממלוכים גם את:המבצר האחרון בעתלית.

מסע הצלב  השני

בשנת 1144 פלש זנגי עימאוד א-דין זנגי לרוזנות אדסה.

כאשר נודע באירופה על כבישתה החליט האפיפיור על מסע צלב נוסף.

את התעמולה למסע זה ניהל בנרד מקלוו, אחד מראשי הכנסייה.

בראש צבא הצלבנים עמדו שני מלכים,לואי ה-7 וקונרד ה -3,

מלכי צרפת וגרמניה אשר אליהם נוספו אבירים מארצות השפלה.

המחנות נפגשו בקושטא ויצאו בנפרד.

המחנה הגרמני נלחם והפסיד לסלג'וקים ואליו המחנה הצרפתי בחר לא לפגוש

 את הסלג'וקים ראשונים ובחר בדרך הארוכה אליהם ולכן איבד כוח צבא רב.

כל הכוחות ששרדו את הקרבות והדרכים הארוכות הגיעו לעיר עכו שהייתה עיר בממלכה הצלבנית.

 שם הם החליטו ביחד עם המלך בלדווין השלישי לא לכבוש את הדסה מידי נור א-דין,

אך במקום זאת הם החליטו לשים מצור על דמשק.המצור נכשל ועורר אכזבה גדולה.

מסע הצלב השני היה מ-1147 עד ל-1149.

מסע הצלב הרביעי

בשנת 1202 נבחר האפיפיור החדש. מיד לאחר שנבחר,

 הוא החליט לעשות מאמץ גדול בכדי להניע אנשים לחידוש מסע הצלב,

 והמטרה היא לכבוש מחדש את העיר הקדושה (ירושלים).

 הקיסר הגרמני ניסה לפניו אך מאמציו לא הצליחו.

 בני ונציה השתלטו על מסע הצלב ושינו את מסלולו לביזנטיון,

שם ניסו להכתיר קיסר משלהם. לאחר סדרה של קרבות,

 נכבשה העיר וגנבו את רכושה, בשנת 1204.

 בשלב זה לעם כבר לא היה כוח למסע הצלב,

 ולכן כל מסע צלב שהיה לאחר מכן היו בניסיונה של האפיפיורות

  להסיט את הנוצרים מהתקפה על הערבים ברוסיה.

מסע הצלב החמישי

מסע הצלב החמישי התחיל בשנת 1217 והסתיים בשנת 1221.

מסע הצלב החמישי החל בגדודי אנדרה השני (מלך הונגריה),

 לדוכס אוסטריה ולמלך קפריסין. לאחר שהצלבנים הגיעו לעכו,

הם ניסו לחינם לכבוש את מבצריהם של המוסלמים בהר תבור.

 לאחר שהגיעו צבאות נוספות מצרפת,

 איטליה וארצות השפלה שינו את התוכניות. שליט ירושלים (ז'ן),

 נעזר בהם לכיבוש מצרים ולאחר מצור קשה ( מאי 1218- נובמבר 1219) נכבשה דמיאט.

 סולטן מצרים הציע למלבנים את החלק המערבי של ישראל, עם ירושלים, בתמורה לדמיאט.

 אבל נציג האפיפיור (פלאגיוס), שהוריד את ז'ן מתפקידו,

 סירב להצעה וביולי 1221 עלו הצלבנים על קהיר.

הם הגיעו למבצר חדש שהיה עתיד להיקרא אל מנצורה ("המנצחת"),

 ואכן הצלבנים נצחו.

מסע הצלב השישי

מסע הצלב השני הוא מסעו של הקיסר פרידריך השני.

הקיסר נשא לאישה את איזבל,

 בתו של ז'ן מלך ירושלים ובכך הוכתר למלך על ירושלים.

 למרות הלחץ שבא מכיוון האפיפיורות,

 הקיסר לא קיים את הבטחותיו לצאת למסע צלב.

ב- 1227 הטיל האפיפיור השישי חרם על הקיסר,

 שיצא למסע צלב אך חזר כעבור ימים ספורים, וטען שהיה חולה.

 בשנת 1228 יצא הקיסר המוחרם למסע וחנה בקפריסין.

 בספטמבר 1228, הגיע הקיסר לעכו. אנשי הכנסייה והמסדרים הצבאיים,

פרט למסדר הטוטוני, סירבו לשרת אותו ולהיות נאמנים לו.

 הקיסר פתח במסע ומתן עם הסולטן של מצרים ובסופו

 של דבר קיבל חלק משטחי הצלבנים לשעבר כולל ירושלים (חוץ מהר הבית),

 בית לחם נצרת וחלקים גדולים של הגליל.

מסע הצלב השביעי

האינטרסים של האפיפיור, שיוצגו על ידי מסדר האבירים

גרמו לסכסוך במצרים בשנת 1243 ולאחר שנה נכבשה שוב ירושלים על ידי המצרים.

 למרות שאיועים אלו לא הביאו לכעס מיוחד באירופה,

 כפי שהיה בנפילת ירושלים בשנת 1187,

 לואי התשיעי מצרפת ארגן מסע צלב נגד מצרים ביו השנים 1248-1254.

 זה היה כישלון ולואי לא עשה כלום בזמן המסע בממלכת עכו הצלבנית.

מסע הצלב השמיני

מסע הצלב שמיני אורגן על ידי לואי התשיעי

 בשנת 1270 כדי לעזור לשאר הממלכות הצלבניות בסוריה.

 במהלך המסע הצלבנים הגיעו לתוניס,

ולאחר חודשיים נפתר המלך לואי.

מסע הצלב התשיעי

המלך אדוארד הראשון מאנגליה יצא למסע בשנת 1271

לאחר שליווה את המלך לאוי במסע הצלב השמיני.

 הוא כמעט הוא כמעט לא השיג הישגים בסוריה ופרש

 אחרי שנה לאחר שהשיג  שביתת הנשק.

 כאשר נפלה אנטיוכיה בשנת 1268, טריפולי בשנת 1289 ועכו בשנת 1291,

 נעלמו השרידים האחרונים לצלבנים בסוריה.

          מסע הצלב השלישי

מסע הצלב השלישי התקיים בשנים 1187-1192. המסע, שהיה הגדול מבין המסעות,

 אורגן אחרי כיבוש ירושלים על-ידי צלאח א-דין.

 הוא כבש את ירושלים מידי קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרידריך ברברוסה,

 פיליפ אוגוסט(השני) מצרפת וריצ'רד הראשון (לב הארי), מלך אנגליה.

המנהיג של המסע היה ריצ'רד לב הארי,

 בגלל שפרידריך ברברוסה ספג אבידות קשות ( ספינתו טבעה בים התיכון).

הכוח החזק השני היה מסדר האבירים הטמפלרים.

התבוסות במסע הצלב השני הביאו למצוקה בקרב הצלבנים.

ב-1154 כבש נור א-דין את דמשק והעביר אליה את מפקדתו.

ב 1169 נור א-דין שלח את המצביא הכורדי שירכוך ואת צלאח א-דין למלחמה במסע

הצלב במצרים.

צלאח א-דין סילק את השושלת הפאטמית השיעית  משלטונה במצרים,

 לאחר פעולה זו הוא הוכר כסולטאן.

פעולה זו עוררה סכסוך עם נור א-דין אך נור א-דין נפטר זמן קצר לאחר מכן.

צלאח א-דין כבש את דמשק וחלקים גדולים מסוריה של היום.

לאחר שחיסל את ההתנגדות בעולם המוסלמי צלאח א-דין עבר לטפל

 במדינות הצלבניות ועל זה הוא השקיע את כל מאמציו.

 ב-4 ליולי 1187 צלאח א-דין נלחם בצלבנים בקרני חיטין וניצח בקלות.

אחרי הקרב צלאח א-דין התקדם לכיוון ירושלים ועכו.

אחרי מצור קצר נכבשה ירושלים ב-2 באוקטובר.

הנוצרים בעיר נלקחו בשבי

 ( היום היסטוריונים חושבים שהמוסלמים לא התעללו בהם ואפילו שיחררו אותם בעד דמי שחרור).

שליטת הצלבנים נעה כעת רק על צור, טריפולי ואנטיוכה,

המטרות הבאות של צלאח א-דין.

כיבוש ירושלים עורר אימה באירופה ואפילו טענו שכיבוש זה גרם למותו של האפיפיור.

מה שגרם למסע הצלב השלישי.

כבר באוקטובר באותה שנה האפיפיור קרא ליציאה למסע הצלב ומכיוון שניפטר חודשיים לאחר מכן,

 על רוב מסע הצלב האפיפיור הבא פיקד.

מבצרים בארץ ישראל מתקופת מסע הצלב

מבצר עתלית

ישנו מבצר חשוב הנקרא:" מבצר עתלית" או:"טירת פי לרן" הנבנה על ידי

 הצלבנים ליד המושב עתלית סמוך למישור החוף.

 מקום זה היה הישוב האחרון של הצלבנים בארץ ישראל,

 לפני שנטשו את ממלכתם והפליגו אל מעבר לים.

 לפני הקמת המבצר כונה איזור עתלית בפי הצלבנים "דיסטריקטום" שמשמעו - "המעבר הצר".

שם זה ניתן לו משום שהיו בו ביצות והמעבר בהם היה בלתי אפשרי.

 שמו העברי של המבצר נגזר משמה של העיירה עתלית הסמוכה לו,

 שמה של העיירה היא בעצם "עברות" של השם הערבי.

כיום המבצר עדיין קיים סמוך לים התיכון ליד עתלית.

מבצר המונופור

מבצר המונופור מהמאה ה-12, הוא מבצר צלבני מתקופת ממלכת הצלבנים

השניה בארץ ישראל. המבצר בנוי על הר צר ותלול בגדתו הדרומית

 של ערוץ נחל כזיב כסמוך לקיבוץ אילון. שמו הנוכחי של המבצר,

מונפור, מופיע לראשונה בתעודה משנת 1229,

השנה בה נמכר לאבירי המסדר הטווטוני.

המסמך המזכיר את המונופור כמבצר נוצרי, הוא חוזה ההסכמה שנכתב בין פרידריך השני לבין קיסר רומא לבין הסולטן המצרי. השם מונופור מקורו מהשפה הצרפתית ופירושו "ההר החזק".שם זה ניתן ככל הנראה על ידי שליטיו הצרפתים של המבצר טרם מכירתו לאבירים הגרמנים

מבצר יחיעם

מבצר יחיעם הוא מבצר צלבני השוכן בגליל העליון.

 בעבר המקום נקרא מצודת גדין שפירושו הוא מצודת הגיבורים.

 בשנים 1936-1939 שימש המבצר למקום מסתור לכנופיות ערביות.

 המקום גם שימש כבית משפט של הכנופיות.

 למרגלות המבצר הוקם בשנת 1946 קיבוץ יחיעם על שם יחיעם ויץ

שנפל בקרב בליל הגשרים. מאז 1992 מתקיים במקום במהלך חול המועד סוכות "פסטיבל הרנסנס".

הפסטיבל אינו קשור להיסטורית המבצר.