קולנוע

אז ככה -
את השדים של אמילי לא ראיתי ואני באמת לא יודע על הסרט הזה כלום.
הלאה - 2 הבחירות האחרות שלך בגדר דילמה עבורי. שניהם נפלאים, מיוחדים ויוצאי דופן מסוגם.
"האביר האפל" הוא סרט ארט-האוס (יעני - סרט אמנותי, אינטלקטואלי ופילוסופי שכזה) שהתחפש ללהיט אקשן קיצי. אל תתנו לנתונים שלו בקופות (הסרט השני הכי רווחי אי פעם, אחרי טיטאניק) לבלבל אתכם - זה סרט שהוא חקירה מתוחכמת ומורכבת אל תוך המנגנון שמניע את סרטי הקומיקס והסופר גיבורים, וכשהסרט מגיע לשורש העניין הוא לא עוצר, וממשיך לחפור לעומק עד שהוא מגיע ללב נפש האדם.
"אני לא שם" הוא בדיוק ההיפך: הוא סרט ארט האוס אמיתי, ולכן הוא לא מתחנף ולא מתאמץ להסביר את עצמו, אבל הוא בעיקר קולנוע מרתק. הוא לא מנסה לתאר את מסלול חייו של בוב דילן בכלים רגילים, כמו בביוגרפיות קולנועיות אחרות שכבר ראינו ("ריי", ו-"הולך בדרכי" מהוליווד של השנים האחרונות, וגם "זוהר" היותר ותיק משלנו), אלא מתאר היבטים שונים - מופשטים יותר או פחות - של האישיות של דילן, ודרכו מנסה להבין לא רק מי הוא האיש אלא גם ממה בכלל מורכבת האישיות של כל אחד מאיתנו.

ויש לשני הסרטים האלה גם נקודת חיבור - בשניהם משחקים כריסטיאן בייל (יבדל"א) והית' לדג'ר (ז"ל). שגם על זה אפשר להגיד כמה דברים, אבל איך אתם אומרים - די, חפרתי.